<h1>תוספות טוך — קידושין</h1>
<h2>דף יא:</h2>
[קידושין מ"א ע"ב] הנכרי והכותי שתרמו. פי' בקו' דקסבר אין קנין לגוי בא"י להפקיע מיד מעשר. ויש לפרש אפי' יש קנין משכחת לה דהוי כתרומה דנפשיה שגדלה שליש ביד ישראל ולקחה הנכרי דלא מפטר משום לוקח דתבואת זרעך קרינא ביה כיון שגדלה אח"כ הרבה ביד הנכרי. ובסוף פ"ק דבכורות (י"א ע"ב תוד"ה טבלים) פר"ת דלא (ל)מפטר לוקח שקנה קודם מירוח וכן אם חכר שדה מישראל חייבת התבואה בתרומה אפי' יש קנין.
<h2>דף יג:</h2>
[קידושין י"ד ע"ב] הואיל וכל קנייני' של נכרי בכסף. פי' בקו' דלא קני במשיכה כישראל. ואין נראה לר"ת [ס' הישר סי' תרצ"ט] דסתמא תלמודא כריש לקיש דלר' יוחנן מודה [ד]דבר תורה מעות קונות [ו]דרשינן בפ"ב דבכורות (י"ג ע"ב) מיד עמיתך בכסף הא לנכרי במשיכה וקיל"ן כותיה לגבי ר"ל. ובפ' בתרא דע"א (ע"ב ע"א) נמי מסקי דמשיכה בנכרי קניה. והא דקאמר התם בריש פרק' (ס"ג ע"א) בזונה נכרית דלא קניא במשיכה, לר"ל קאמר ולהכי קאמר ואבעית אימא בזונה ישר' וכגון דקאי בחצרה. ומפרש ר"ת הואיל וכל קניינו בעבד עברי בכסף דאין נקנה בשטר לנכרי, דלישראל נפקא לן לקמן (ט"ז ע"א) מואם אחרת יקח או מלא תצא כצאת העבדים ובנכרי לא שייך למילף מהתם ואפי' בקרקע לא מצינו שטר לנכרי כדאמרי' בחזקת הבתים (ב"ב נ"ד ע"א) נכרי מכי מטא זוזי [לידיה] אסתלק ליה וישראל לא קנה עד דמטא שטרא לידיה. ובפ"ק דגיטין (י' ע"ב) אמ' בשלמא מכר מכי יהיב זוזי קמייהו קני ושטרא ראיה בעלמא הוא. והא דאמ' בריש השולח (גיטין ל"ח ע"א) נכרי קנה את ישראל בחזקה התם בחזקה דכיבוש מיירי ולא בחזקה של מקח וממכר. וא"ת ולא ק"ו הוא ומה נכרי שאין קונה עבד עברי בשטר קונה בכסף ישראל לא כ"ש. וי"ל דסברא דכל אחד יש לו קנין לעצמו כדאמרי' בפ"ב דבכורות (י"ג ע"א) גבי מטלטלין מדיש' בחדא נכרי נמי בחדא.
<h2>דף לד.</h2>
[קידושין י"ח ע"ב] כיון שפי' טליתו עליה וכו'. פ"ה דמקרא הוא לשון פרישת סדין כמו ותתפשהו בבגדו (בראשית ל"ט) אבל המסורת הוא לשון בגידה מדלא כתיב בביגדו ביו"ד דלפי מה שנכתב היה לו לקרות חטף קמץ בבגדו לשון בגידה כמו בשומעו את הדברים האלה (דברים כ"ט). וא"ת והא כתיב ותתפשהו בבגדו ולא כתיב ביו"ד וי"ל דהתם ליכא למטעי. וקשה דהיכי דייקינן שהמסורת הוא לשון בגידה מדלא כתיב בביגדו (בוי"ו) [ביו"ד] אדרבה נידוק שהוא לשון בגד מדלא כתיב בבוגדו בוי"ו ועוד שאין רגילות לא וי"ו ולא יו"ד באמצע [אותיות] הפעולה ונראה לפרש שהמקרא ודאי הוא לשון פריסת טלית כמו ותתפשהו בבגדו דאי לשון בגידה היה לו לקרות בבוגדו אבל המסורת הוא לשון בגידה דאי לשון פריסת טלית היה לו לכתוב בבגדו עליה ולא בבגדו בה. ור"ת גריס [ס' הישר סי' קמ"ו] כיון שפי' טלית וכו' כר' אליעזר כן כתוב בכל הספרים בפ' (כל) פסולי המוקדשין (בכורות ל"ד ע"א) וניחא השתא שדברי ר' אליעזר קודמים לדברי ר' עקיבא שהיה תלמידו וגם כתב בספרים ישנים ב' פעמים בבגדו בה בבגדו בה כיון שפי' טלית עליה ומפרש שהמסור' הוא לשון פריסת טלית מדלא כתיב בביגדו ביו"ד שהוא לשון בגידה ואע"ג דשברי (ויקרא כ"ו כ"ו), פתחי (יחזקאל ל"ז י"ג), בשכבה ובקומה (בראשית י"ט ל"ג) שהוא לשון שבירה, פתיחה, שכיבה לא כתי' יו"ד משום דהתם ליכא למטעי והיינו דקתני בבגדו בה בבגדו בה וכו' כלומ' היה לו לכתוב בביגדו ביו"ד וכתיב בבגדו בלא יו"ד שמשמע לשון בגד דמבגד או' [אומר] בגדו כמו מנגד נגדו מחלב חלבו ואע"ג דקרי בבגדו בחירק ולא קרי בבגדו אין לחוש לר' אליעזר דלא דריש מקרא אלא מסורת והמסורת משמע טפי לשון בגד מלשון בגידה.
[קידושין י"ח ע"ב] ר' עקיבא אומר כיון שבגד בה וכו'. קסבר יש אם למקרא דמשמע לשון בגידה טפי דאי לשון בגד לגמרי ה"ל למקרי בציר"י דלא ליתי למטעי ואע"ג דותתפשהו בבגדו בחירק התם ליכא למטעי ולפ"ה ניחא דפרי' לקמן והא אין אדם מוכר את בתו לשפחה אחר אישות דהיינו כר' עקיבא ומהדר לאוקומה כוותיה משום דר' אליעזר ברוכי הוא (ובמסכת קנים) [ובמסקנה] גריס מוקי לה כר' אליעזר. ולר"ת צ"ל דהא דמהדר מעקרא כר' אליעזר משום דרבנן דר' שמעון קיימי כוותיה דאמ' אבל לא לשפחות אחר אישות ור' שמעון נמי אית ליה הכי אלא דמוסיף אבל לא לשפחות אחר שפחות.
<h2>דף לז:</h2>
[קידושין כ"א ע"ב] המחט והמקדח. במחט גדול כעין של סקאין איירי דלהכי תניא מקמי מקדח דמקדח ומכתב הוו כעין מרצע טפי.
<h2>דף מח:</h2>
[קידושין י"ג ע"ב] מלוה הכתובה בתורה. קרבנות ופדיון הבן וערכים ונזקין קורא מלוה הכתובה בתורה שלא הייתי יודע ענייני נתינות ממון הללו אם לא שחייבה תורה בפי', אבל מלוה אע"ג דכתיב (דברים כ"ד י"א) והאיש אשר אתה נושה בו, לא חשיבא כתובה בתורה.
[קידושין י"ג ע"ב] ור' יוחנן ור"ל דאמרי תרוייהו גובה בין מן היורשים וכו'. היינו מדאורייתא אבל מדרבנן אינו גובה אלא מן היורשין אבל לא מן הלקוחות כדמוכח בפ' גט פשוט (ב"ב קע"ה ע"ב).
[קידושין י"ג ע"ב] גובה מן היורשים שעבודא דאורייתא וכו'. תימה דרב פפא גופיה קאמר בגט פשו' (ב"ב קע"ו ע"א) גובה מן היורשים שלא תנעול דלת בפני לוין ואומר ר"ת [ס' הישר סי' ס"ח] דהוי כמו איכא דאמ' וכהנה רבות בגמ'. והרי"ף פי' דהא דקאמר התם משום שלא תנעול דלת בפני לוין העמידו חכמים אדאורייתא ולא רצו לתקן שלא תגבה מן היורשין להשוות ללקוחות. גיליון. ור"ח פי' בגט פשוט (ב"ב קע"ו ע"א תוד"ה גובה) דרב פפא קאי הכא אמלוה הכתובה בתורה דככתובה בשטר דמי ולא משמע כן בפ' יש בכור (בכורות מ"ח ע"ב) בפלוגת' דר' מאיר ור' יהודה. גי' גי'.
[קידושין י"ג ע"ב] מלוה על פה גובה מן היורשין. כגון שהודה בשעת מיתה אי נמי כגון דשמתוהו ומית בשמתיה כדאמ' במי שמת (ב"ב קע"ד ע"ב) ובשום היתומים (ערכין כ"ג ע"א) דאי לאו הכי טענינן להו כל מצי למטען אבוהון.
<h2>דף מט:</h2>
[קידושין י"א ע"ב] ה' סלעים של בן. אשם בכסף שקלים וערכין לא אצטריך למתני דבהדיא כתיב בהו בשקל הקדש.
<h2>דף נ:</h2>
[קידושין י"א ע"ב] ושל דבריהם כסף מדינה. תימה דבפ' החובל (ב"ק ל"ו ע"ב) תנן גבי התוקע לחברו ור' יוסי הגלילי אומר מנה ומסיק בגמר' דמנה צרי תנן וכתובה נמי אמ' שהיא מאתים [זוז] צרי אפי' למ"ד כתובה דרבנן וכתובת אלמנה דהוי לכ"ע דרבנן הויא מנה צרי ונראה לר"י דלא איירי הכא אלא בסלעים דומיא דכסף קצוב האמור בתורה שאין קצוב בתורה אלא שקלים.
[קידושין י"א ע"ב] מה כלים שנים וכו'. בשבועות (מ' ע"ב ד"ה למה שהן) הקשה רש"י מנ"ל לשמואל דדריש לכך יצאו כלים למשהו הא איצטריך לאשמועינן מה כלים שנים ותירץ דלכתוב כספים דמשמע שנים ודבר חשוב וא"ת דא"כ הוה אמרינן ב' פרוטו' כדפי' לעיל וי"ל דא"ל דה"ל למכתב כסף או חפצים.
[קידושין י"א ע"א] טעמא דב"ש [כדרב יהודה אמר] רב אשי וכו'. פ"ה דמטבע הפחות שבצרי הוא מעה וכיון דאפיקתיה מפרוטה אוקמה אדינר, ופריך (עמוד ב') והרי הטענה וכו' ונהי דמעה היא המטבע הפחות שבצורי מיהו שתים מנלן ומשני מה כלים שנים וכו' ומה כסף דבר חשוב אף כלי דבר חשוב שיהיו שוים שתי כסף ולאפוקי ממאן דאמר (שבועות ל"ט ע"ב) טענו שני מחטין והודה לו באחד מהם חייב לכך יצאו כלי' למשהו כלומר שיתחייבו עליה' בכל שהוא. והך דרשה דמה כסף דבר חשוב ליתא אלא לשמואל. דרב סבר דכסף לכפירה הוא דאתא ובשבועות (ל"ט ע"ב) הגיה בקו', אף כל, במילתיה דשמואל משום דשמואל אית ליה יצאו כלים למשהו ולפי זה היה לו להגיה גם כאן, אף כל, ולפי' קשה לר"י כיון דמטבע הפחות שבצרי הוא מעה היאך שייך למימ' כיון דאפיקתיה מפרוטה כיון דכסף סתמא מעה ולא פרוטה ולקמן ודאי דסתם כסף שאינו קצוב הוי פרוטה (מה) שייך לומר כיון דאפיקתיה מפרוטה. ועוד כי היכי דבקדושין אמר כיון דאפיקתיה מפרוטה אוקמה אדינר גבי טענה נמי כיון דאפיקתיה מב' פרוטות אוקמה אב' דינרין, ונראה כפי' רבותינו דמטבע הפחותה שבצרי דינר אע"ג דכתיב (ויקרא כ"ז) עשרי' גרה השקל ומתרגמי' עשרין מעין לא שהיתה מעה בימי משה אלא גרה, משקל היה בימי משה שהיתה שוה מעה בימי אונקלוס, ופריך והא טענה דשתי כסף דקתני שהן מעות ולא דינרים, מדקתני שתי ולא קתני שני ומשני התם משום דבעינן דבר חשוב דומיא דכלים ומעה דבר חשוב והשתא אתי קרא לגרועי דסגי במעה ולא בעי דינר אבל במסקנא דסתם כסף פרוט', אתי דבר חשוב לאוסופי דבעי מעה ולא סגי בפרוטה. ומה שהקשה רש"י כיון דכל כסף הוא דינר היכי אתי היקשא דכלים ומפקא ליה הא איצטריך היקשא למה כלים שנים נראה דלא קשיא מידי דאין היקשא למחצה ורב ס"ל (כיון) [כן] דלתרוייהו דרשה נפקי מכלים, דכסף לכפירה הוא דאתא, ומה שהקשה דהיכי אמר מה כלים דבר חשוב וכי מחט דבר חשוב הא אמ' התם לכך יצאו כלים למשהו אלמא לא חשיבי מחטין לדבר חשוב [הא נמי לא קשה דנהי דמחט אין שוה פרוטה מ"מ יש בו חשיבות גדול שראוי לעשות בו מלאכה גדולה וחשובה] ומה שהקשה דבהדיא דרשינן בשבועות מה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב לא קשה דהיינו דווקא לשמואל אבל לרב דדריש התם בין שני' בין דבר חשוב מכלים [נפקי] וכסף כי אתא לכפירה הוא דאתא. ועוד יש ספרים דגרסי' התם אפי' לגבי שמואל כי הכא, גבי דייקי קראי כותיה דשמואל והא דקאמר בתר הכי לשמואל אי כתיב (כסף) [כלים] ולא כתיב (כלים) [כסף] הוה אמינא מה כלים וכו' אבל דבר חשוב לא בעי י"ל ודאי מכסף (לא) ילפי' דבעינן שיהיה בכלי שוה פרוטה. וה"נ אמ' בירושל' דטענו ב' מחטים צריך שיהיו שוים פרוטה כל אחת ואחת שתהא הכפירה פרוטה וההודאה פרוטה והדר מקיש כסף לכלים להצריך כסף יותר מפרוטה דמה כלי לאו כל דהו אלא [כלי חשוב אף כסף לא כל דהוא אלא] כסף חשוב והיינו מעה שכבר יש בו חשיבות. והשתא אין צריך להגיה גבי דייקי קראי כוותיה דשמואל אף כל דבר חשוב כמו שהגיה בקו' משום דשמואל אית ליה יצאו כלים למשהו. ושפיר גר' אף כלים דבר חשוב, או לאפוקי כלים גרועים כמו מרוקא או לאשמועינן דבכלי' נמי צריך שיהיו שוים שתי פרוטות. גי'. יצאו כלים למשהו. ואין צריך שיהיו שווין שתי פרוטות, גי'.
[קידושין ב' ע"א] האשה נקנית בכסף ובשוה כסף בפרוטה ובשוה פרוטה. בפ' הזהב (ב"מ מ"ה ע"א) גבי ה' פרוטות הן תנן והאשה מתקדשת בשוה פרוטה ולא קתני בפרוטה משום דהכא אתא לפרושי הא דתני ברישא בכסף. וא"ת ומנא לן דשוה כסף ככסף דבעבד עברי ילפי' (לקמן ט"ז ע"א) מרבוייא דישיב גאולתו וכן גבי נזיקין כסף ישיב לבעליו (ב"ק ז' ע"א). וי"ל דמהתם ילפי' בכל דוכתא. ובפדיון הבן (שבועות ד' ע"ב) וההקדש דאיצטריך כלל ופרט וכלל, למעט שטרות ועבדים וקרקעות ולא לרבות כל שגופו ממון. ואצטרי' למכתב בתרוייהו דעבד עברי לא מצי למילף מנזקין דהא כי יקנה עצמו בקרקע לבעי מיטב, ובנזקין אצטריך דלא נימא דכסף בנזקין דווקא כמו שמצינו שהקפיד קרא לענין מיטב. ור' יצחק מדנפיר"א אומ' דבכל מקום ידעינן מסברא דשוה כסף ככסף, ובנזיקין אצטריך כדפי', ובעבד עברי משום דכתיב כסף תרי זמני דממעטינן מיניה בגמ' (לקמן ח' ע"א) תבואה וכלים והוה ממעטינן כל שוה כסף אי לאו ריבויי דישיב, וכן משמע בירושלמי (קדושין פ"א ה"ב) דקאמר בכל אתר אמר (דישיב) [דשוה כסף] ככסף והכא אמר דאינה נקנית בתבואה וכלים ומשני כסף כסף לעכב.
<h2>דף נא.</h2>
[קידושין כ"א ע"ב] המחט והמקדח. במחט גדול כעין של סקאין איירי דלהכי תניא מקמי מקדח דמקדח ומכתב הוו כעין מרצע טפי.
<h2>דף נא:</h2>
[קידושין ו' ע"ב] בכלהו קני. וא"ת בס"פ יש בכור (בכורות נ"א ע"ב) אמר, ר' חנינא היה רגיל דהוה שקיל ומהדר, חזייה לההוא גברא דהוה אזיל ואתא קמיה א"ל לא גמר ויהב הילכך אין בנך פדוי ואמאי אין פדוי לא תהא אלא מתנה ע"מ להחזיר וי"ל דר' חנינא לא היה רוצה אלא במתנה גמורה שלא היה רוצה להיות ככהן המסייע בבית הגרנות ואע"פ שאותו נתן סתם ולא פי' על מנת להחזיר איכא היכר ולא הוי דברים שבלב, (דאמ') [כדאמרינן גבי] זבין ולא איצטריך ליה לזוזי בפ' אלמנה בכתובות (צ"ז ע"א).
